האם הסבל נחוץ לנו?
 
 

 


 


 

 האם הסבל נחוץ לנו?

דף הבית >> בלוג - מאמרים >> התפתחות אישית | צמיחה רוחנית | מדיטציה >> האם הסבל נחוץ לנו?
 
‏יום שני, 10 בספטמבר 2012
 
התפתחות אישית
האם הסבל נחוץ לנו?
הסבל קיים. זוהי עובדה שככל שהיא לא נעימה, אי אפשר להתעלם ממנה או לברוח ממנה. הסבל מתחיל כבר עם לידתנו אל העולם. אנחנו מגיחים מתוך רחם אמנו לאחר שמופעל עלינו לחץ אדיר שהוא בטוח לא נעים ומה הדבר הראשון שאנחנו עושים כשאנחנו יוצאים? בוכים! ואם אנחנו לא בוכים (זה מה שקרה איתי אגב, על פי הסיפורים של הוריי), אז מישהו צובט אותנו כדי שנבכה. הבכי הוא אחד הסימנים לכך שאנחנו בחיים. הלידה היא טראומה קשה.
כמובן שמתחילת חיינו, נגזר עלינו לפגוש את החולי, את הזקנה ואת המוות הפיזי. בכל פעם שנולד אדם, שעון חול מתהפך והזמן מתחיל לדפוק. לכל דבר, לכל צורה יש תוקף. לקוטג' במכולת יש תוקף של שבוע. ישנם יצורים חיים בעלי תוקף של יממה אחת ויש כאלה שחיים רק מספר שעות בודדות. כך גם לנו יש תוקף: בסביבות 90 שנה במקרה הטוב. הכל יחסי. ומה קורה במהלך חיינו? אנחנו פוגשים בסוגים שונים של כאב גופני ונפשי. אנחנו נאלצים לחוות את הבלתי נעים ולהיפרד מהנעים. אנחנו נכשלים בהשגת מה שאנחנו רוצים. במקום זה, אנחנו מקבלים את מה שאנחנו לא רוצים.
אחת ההוכחות הפשוטות לסבל האנושי היא העובדה שרובנו מאוד אוהבים ללכת לישון בלילה ושונאים לקום בבוקר. אם החיים היו תענוג גדול, היינו אוהבים יותר לקום בבוקר ופחות אוהבים ללכת לישון בלילה. אחת השאלות היפות שאיתן התמודדו לא מעט פילוסופים היא: "אם הייתה לך את האפשרות לא להיוולד מלכתחילה, האם היית בוחר בכך?" הרבה מהם ענו ב- "כן" חד משמעי.
"סבל" זו מילה שהקונוטציות שהיא מעלה אצל רוב האנשים הן בדרך כלל קיצוניות. אבל הסבל בא לידי ביטוי בחיינו בקשת רחבה מאוד של היבטים, החל מדיכאון עמוק, אובדן של אדם קרוב או מחלה פיזית קשה ועד לתחושה קלה של שעמום, מרירות, חוסר נחת או הרצון להיות תמיד במקום או בזמן אחר מאשר המקום והזמן בהם אנחנו מצויים כרגע. כל אלה הם היבטים של סבל, אשר בולטים בקלות לעיני כל מי שמקדיש לכך מחשבה.
הסבל הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית, אך נשאלת השאלה: "האם הסבל נחוץ לנו?" או במילים אחרות: "האם הסבל הזה בסופו של דבר תורם לנו או שהוא רק גורם מפריע?" האינטואיציה הרוחנית הראשונית אומרת מיד שהסבל נחוץ. למה? כי אם הוא קיים במציאות האנושית, אז סימן שיש לו תפקיד. אחרת הוא לא היה קיים.
אבל אנחנו רוצים ללכת עמוק יותר. אנחנו לא רוצים להסתפק רק באינטואיציה הראשונית (למרות שברוב המקרים היא מהווה צלילה מהירה וחדה אל האמת). "האם הסבל נחוץ לנו?" השאלה הזו מובילה אותנו לתופעה מדהימה שגורמת לי לחוש פליאה בכל פעם מחדש, בכל פעם שאני מהרהר בה. התופעה הזו נקראת "פרדוקס הסבל" והיא מכילה אמת יפה ואצילית. אגב...ככה זה בדרך כלל: מסתבר שהאמת אוהבת להסתתר בתוך פרדוקס.
אחת השאלות שאנחנו שואלים בתמימותנו היא: "האם זה לא היה נפלא, אם היינו יכולים לחסוך מעצמנו ומיקירי ליבנו את הסבל הזה?" התשובה הפשוטה היא לא. ללא הסבל, לא היינו יכולים להתפתח מבחינה אישית ורוחנית כבני אדם. הסבל לוקח אותנו עמוק יותר, הוא מלמד אותנו שיעורים, הוא מאפשר לנו לחקור ולהכיר את הטבע האמיתי שממנו אנחנו עשויים. ללא הסבל, היינו נשארים בני אדם מאוד שטחיים, מאוד רדודים, מזוהים עם הצורה החיצונית של הדברים.
הפרדוקס הגדול הוא שהסבל נוצר בעקבות הזדהות עם צורה, אך בסופו של דבר הוא גם מפרק את ההזדהות עם הצורה. זה כמו וירוס שמחסל את עצמו: מרבית הסבל נוצר על ידי האגו האנושי (העצמי המזויף והלא מאושר שנוצר בעקבות ההזדהות עם המחשבות והרגשות שלנו), אך אותו הסבל גם הורס את האגו. אבל לא לפני שאנחנו סובלים מתוך מודעות.
למה הכוונה "לסבול מתוך מודעות" או "לסבול במודע" ?
תכלית האנושות היא להשתחרר מהסבל או במילים אחרות: להתעלות מעליו, אבל זה לא קורה באופן שבו האגו חושב. למעשה, אחת ההנחות הבסיסיות של האגו אומרת: "אני לא אמור לסבול" או "הילד שלי (או כל אדם קרוב אחר) לא אמור לסבול". אבל ההנחה הזו בעצמה, היא שיושבת לה בתוך השורש של הסבל.
לסבל האנושי יש ייעוד אצילי! הייעוד שלו הוא ההתפתחות של המודעות והשריפה של האגו. ברגע שאנחנו מתנגדים לסבל, התהליך הופך איטי יותר, כיוון שההתנגדות מעצימה את האגו ויוצרת למעשה עוד אגו לשרוף. לעומת זאת, ברגע שאנחנו מקבלים את הסבל, מתרחשת האצה של התהליך. האצה זו באה לידי ביטוי בעקבות העובדה שאנחנו סובלים במודע. כלומר, מאפשרים לסבל להתרחש מתוך התובנה העמוקה שזה מה שצריך לקרות, שיש לכך תפקיד בתוכנית הכללית של הצמיחה שלנו.
בלב ליבו של הסבל המודע מתרחשת הטרנספורמציה. האש של הסבל הופכת לאור של המודעות. זוהי אלכימיה וכדי שהיא תתרחש, עלינו לקבל את הסבל לפני שנוכל להתעלות מעליו. כל מה שאנחנו מקבלים, אנחנו מתעלים מעליו. נכון שזה מדהים?
ומה יקרה אם לא תהיה בנו מספיק נוכחות ותבונה על מנת לסבול מתוך מודעות? בדיוק מה שקורה כשהחיים שולחים שיעור ואנחנו לא רואים אותו. אנחנו זוכים לפגוש באותו השיעור עוד פעם ועוד פעם, עד שנקלוט. למעשה, מכאן והלאה ישנן שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא שנחיה חיים שלמים על פני האדמה כצורה פיזית והצורה הפיזית שלנו תמות מבלי שנתעורר. כמו שכתוב בצורה יפה ופשוטה באחד הטקסטים הרוחניים החשובים: "חבל שאנשים מתים לפני שהם מתעוררים".
האפשרות השנייה היא שהסבל יגדל ויתעצם עד למצב שבו הוא ייצור לחץ כל כך גדול על התודעה, שזה יאלץ אותה לסגת בכוח מהזדהותה עם האגו, שהוא בסופו של דבר המצאה של המוח שלנו. כנראה שלחץ זה אינו שונה בהרבה מהלחץ שאנחנו חווים בעת לידתנו. נסיגה זו יכולה להיות כל כך שלמה ומוחלטת, כך שהעצמי המזויף (הסובל) יתמוטט בבת אחת כמו בלון שפגש בסיכה. מה שיישאר שם אז יהיה הכרה טהורה, חסרת זמן וחסרת צורה. זהו הטבע האמיתי שלנו. גם זו דרך להארה, דרך שהתרחשה אצל מספר אנשים (חלקם מוכרים וחלקם אנונימיים).

באהבה והערכה,
יואב זילכה

אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם.
רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!
 

 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
חזרה למעלה
  דף הבית  |  מנטור  |  מאמן אישי  |  אימון עסקי  |  קואצ'ינג  |  הצלחה  |  coaching  |  מנטורינג  |  התפתחות אישית  |  מדיטציה  | מנטור אישי  | מנטור עסקי  
© כל הזכויות שמורות ליואב זילכה - Mentor Me                                
  יעוץ זוגי  |  עוגות יום הולדת  |  מתנה  |  מאמנים אישיים  |  מורה למדיטציה  |  האזנה  |  מדיטציה  
 
לייבסיטי - בניית אתרים