הכוח העצום של אי הודאות
 
 

 


 


 

 הכוח העצום של אי הודאות

דף הבית >> בלוג - מאמרים >> התפתחות אישית | צמיחה רוחנית | מדיטציה >> הכוח העצום של אי הודאות
 
‏יום רביעי 29 באוגוסט 2012
התפתחות אישית
הכוח העצום של אי הודאות
הנה זה שוב, כמו בכל שבוע, רק אני וקובץ WORD פתוח שבתוכו דף לבן וחלק ומצד שמאל למעלה אני מיד רושם את התאריך. עם התאריך הכי קל להתחיל, כי התאריך ידוע. עם כל השאר לא תמיד זה קל. כל השאר לא ידוע, הסוף לא ידוע, אפילו השורה הבאה עוד לא ידועה...עד שהיא ידועה. ישנה רק כוונה, כוונה חופשייה ומנותקת מכל תוצאה. במקרה הזה, הכוונה היא לכתוב לכם משהו על הכוח העצום שטמון בתוך אי הודאות.
אני שוב פוסע אל אותו מקום ולמרות שכבר הייתי בו לא מעט פעמים, כל פעם היא הפעם הראשונה שלי כאן. אי הודאות איננו מקום פיזי, זה לא כמו "אי התקווה" מהתוכנית הישרדות, זה לא כמו איי סיישל. זהו מקום לא ידוע, חסר טעם וחסר ריח, חסר צורה וחסר זמן. מקום שגם ככה לא ניתן להגדירו או לתאר אותו במילים. לכן הדבר היעיל ביותר שאפשר לעשות זה להגדירו על דרך השלילה. כלומר, לכתוב מה אין שם. אין שם ודאות.
אנחנו לא אוהבים לבקר במקום הזה, אנחנו מרגישים לא בנוח, פוחדים ממה שאנחנו צפויים לגלות שם. אנחנו הרבה יותר אוהבים את המקומות שמוכרים לנו, את המקומות שבהם אנחנו מרגישים שאנחנו בשליטה. אלה הם המקומות שידועים לנו. שם אנחנו מקבלים מענה לצורך הכפייתי שלנו בוודאות. אותו צורך שמניע אותנו לנסות לשלוט במציאות ולהכתיב את החיים על פי החוקים שלנו.
אבל האם באמת יש לנו שליטה? בואו נבדוק...אין לנו כל שליטה על תהליך הלידה שלנו לעולם. אין לנו כל שליטה על המוות או על היכולת לדעת מתי נמות. ובין הלידה והמוות ישנן שתי תופעות שכולנו מכירים מניסיוננו: דברים שאנחנו רוצים שיקרו, אינם קורים. ודברים שאנחנו לא רוצים שיקרו, קורים. אז איזו מן שליטה יש לנו? אולי מדובר באשליה, אולי תחושת הביטחון שאנחנו חושבים שנפיק מתוך הודאות היא בסופו של דבר הבטחה מזויפת.
ונניח שהביטחון הזה הוא ביטחון אמיתי, רק נניח. אז מה אתם מעדיפים: ביטחון או חופש? ביטחון או צמיחה? ביטחון או אושר? נגיד שאתם עומדים עכשיו על צוק בגובה 150 מטר רגע לפני שאתם קופצים קפיצת בנג'י. מתי אתם יותר מאושרים- לפני הקפיצה או אחרי הקפיצה? לפני הקפיצה או בזמן הקפיצה? אני מהמר על כך שתהיו יותר מאושרים בזמן הקפיצה ולאחריה, מאשר לפני הקפיצה. אמנם לפני הקפיצה היה לכם את הדבר שאתם הכי אוהבים בעולם – ודאות. אבל הודאות הזו בין כה וכה הייתה מוכתמת בפחד עצום שלא חשש להראות את אותותיו בכל חלקי הגוף שלכם.
אז מהי הודאות? זהו הידוע. ומהו הידוע? הידוע הוא העבר שלנו. בכל פעם שאנחנו מרגישים את הצורך בוודאות או את הצורך בשליטה, אנחנו בעצם משמרים או משחזרים את העבר שלנו. הצורך בוודאות מוליד גם הרגל נוסף – ההרגל שלנו להיקשר לתוצאות מסוימות. עוד ניסיון לנהל את היקום, עוד ניסיון שנועד לכישלון. ויותר מזה, לא תמיד אנחנו מסתפקים בהיקשרות לתוצאה כלשהי. לפעמים אנחנו גם נקשרים לדרך מסוימת שתוביל לפי דעתנו אל התוצאה.
החיפוש אחר ביטחון וודאות הוא למעשה ההתקשרות אל הידוע. וההתקשרות הזו אל הידוע היא הכלא של המוח המותנה, הכלא של התניות העבר. בתוך הכלא הזה אין כל התפתחות, אין שום צמיחה, אין שום יצירתיות, אין שום רעננות, אין שום חדשנות, אין שום שינוי מהותי. יש רק דפוסי חשיבה, דפוסי רגשות ודפוסי התנהגות, כולם דפוסים מותנים אשר חוזרים על עצמם שוב ושוב.
והפרדוקס הוא שהחיפוש הזה אחר ביטחון דווקא משמר הלך רוח של פחד. זאת מכיוון שהביטחון לא נמצא במקומות שבהם אנחנו מחפשים אותו. הביטחון לא נמצא בעבר, מכיוון שהעבר כבר לא נמצא כאן. הוא הלך מזמן או לפני רגע (בכל מקרה הוא הלך). הביטחון גם לא נמצא בעתיד, מאחר והעתיד עדיין לא נמצא פה. הביטחון גם לא נמצא בחפצים פיזיים, בכסף, ברכוש, בסמלים, בתפקיד, במעמד. שהרי כל אלה הם ארעיים, ברי חלוף. אז אנחנו מחפשים ולא מוצאים. זה מפחיד.
האבסורד הוא שלמרות שאיננו יודעים זאת, בתוך תוכנו אנחנו בכלל לא רוצים ביטחון. אנחנו רוצים להיות מאושרים, לחוות שלווה פנימית ושקט פנימי, אנחנו רוצים להיות חופשיים. כשיש את כל אלה, מי צריך ביטחון? או אם תרצו: אולי כל אלה הם הביטחון האמיתי.
הצורך בוודאות גורם לנו להסתכל על הדברים הגשמיים, כממשיים, כקבועים, כנצחיים. אבל למעשה, דווקא הלא גשמי הוא הממשי, הוא האמיתי, הוא הנצחי. הרי בעוד 100 שנה (אם לא יקרה איזה נס) אף אחד מאיתנו לא יהיה כאן. לפחות לא ברמת הצורה. הצורה הפיזית שאנחנו עוטים על עצמנו היא ארעית, יום יבוא והיא תחזור למקום שממנו היא באה. זהו המקום הוודאי היחידי והוא נקרא אי הודאות.
אז היכן טמונה החירות מן העבר? באי הודאות. כשאנחנו מוכנים לערער על כל הידוע ולהעמיד במבחן את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים...כשאנחנו מוכנים לפסוע אל תוך השדה של אי הודאות, אנחנו מחזירים לחיים את הרעננות שלהם, את הקסם שלהם, את המסתורין שלהם, את הפליאה, את ההרפתקה ואת החופש הגדול שיש בהם.
ו"האי" הזה הוא אי עשיר ושופע. יש בו אינסוף אפשרויות, אינסוף יצירתיות, אינסוף פוטנציאל לצמיחה ולפריצות דרך, אינסוף התחדשות. היכן נמצא "אי הודאות"? עמוק בתוכנו. הוא מתעורר אך ורק ברגע הזה, כשאנחנו נותרים חופשיים מהעבר והעתיד. הוא נגיש לנו אך ורק ברגע שמבשילה בתוכנו המוכנות לוותר על הידוע, לוותר על הודאות, לוותר על הזמן, לוותר על התוצאות הספציפיות, לוותר על מי שאנחנו חושבים שאנחנו ולגלות את מה שאנחנו. כי גם אנחנו חלק בלתי נפרד מתוך האי ודאות.
כשנעמוד על הצוק כאשר העקבים על האדמה ואצבעות הרגליים כבר באוויר, כשנפרוס את הידיים אל השמיים ופשוט נסמוך על "חבל החיים" בעודנו קופצים אל עבר המים הצלולים, אז נגלה את הכוח העצום של אי הודאות. שני דברים נדרשים מאתנו: לשחרר ולסמוך. שני אלה יחזירו אותנו הביתה, אל הטבע האמיתי שלנו. ואגב, לא מומלץ לעצום את העיניים כשקופצים...הרי הנוף מדהים!
נ.ב. האם ידעתי איך יסתיים המאמר הזה? לא. לא היה לי שמץ של מושג. טעמתי שוב מאי הודאות.
באהבה והערכה,
יואב זילכה

אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם.

רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!

 
  

 
חזרה למעלה
  דף הבית  |  מנטור  |  מאמן אישי  |  אימון עסקי  |  קואצ'ינג  |  הצלחה  |  coaching  |  מנטורינג  |  התפתחות אישית  |  מדיטציה  | מנטור אישי  | מנטור עסקי  
© כל הזכויות שמורות ליואב זילכה - Mentor Me                                
  יעוץ זוגי  |  עוגות יום הולדת  |  מתנה  |  מאמנים אישיים  |  מורה למדיטציה  |  האזנה  |  מדיטציה  
 
לייבסיטי - בניית אתרים