מה ברגע הזה חסר ?
 
 

 


 


 

 מה ברגע הזה חסר ?

דף הבית >> בלוג - מאמרים >> התפתחות אישית | צמיחה רוחנית | מדיטציה >> מה ברגע הזה חסר ?
 
יום שני, 16 ביוני 2014
 

התפתחות אישית

מה ברגע הזה חסר ?

 
זה היה לילה שונה במיוחד. כשעיניי נפתחו לפתע, השעה הייתה 3:05 לפנות בוקר והרגשתי מלא אנרגיה וערנות כמו אדם שישן לפחות תשע שעות. זה היה מאוד מוזר עבורי להתעורר באמצע הלילה ולא להצליח להירדם בחזרה. בדרך כלל אני ישן רצוף וחזק מאוד. מהר מאוד הבנתי: "מה הטעם להילחם בערנות הזו? כנראה שאני צריך להתעורר". אז התעוררתי. ישבתי בסלון ובהיתי בספרים, בתמונות, ברהיטים ובלילה שבחוץ. פתאום בער בי דחף לעבודה פנימית. אז לקחתי דף ועט והנפש התחילה לכתוב.
 
הכותרת בראש הדף הייתה 'כבדה' במיוחד: "לב הבעיה האנושית". החלטתי לשתף אתכם במה שהיה כתוב שם בדיוק כפי שנכתב. אמנם זה עשוי להיראות לכם מהצד כדיאלוג מאוד אישי, אך זה ממש לא כך. אני בטוח שהרבה מאוד אנשים יוכלו להזדהות עם זה. לכן גם הכותרת מדברת על בעיה אנושית ולא אישית. אז כך נכתב...
 
לב הבעיה האנושית. העובדה שהרגע הזה לא מספיק, שמשהו תמיד חסר. שהחיים עוד לא שלמים עכשיו, שהחיים עוד לא הגיעו או שאני לא שלם עכשיו. חוסר היכולת להיות שבעי רצון ומאושרים כאן ועכשיו. מתקשים להבין ולקבל את העובדה שעכשיו זה כל מה שיש ולא יהיה יותר. שזהו זה, אלה החיים. תמיד העתיד נמצא שם. לכן חזקה ביותר שאלת אחד המאסטרים: "מה ברגע הזה חסר?"
 
אז מה ברגע הזה חסר?
 
זה שונה מאוד מלשאול: "מה חסר לך בחיים?". שאלה זו מתמקדת בחוסר ומכוונת אותך ליצירת רשימת מכולת של כל מיני דברים חיצוניים, חומריים (אבל לא רק) שהיית רוצה להוסיף לחיים שלך.
 
לעומת זאת, השאלה הראשונה מכוונת להגברת המודעות לרגע הזה, בכך שהיא מתחילה מהמילים 'מה ברגע הזה'. היא ממקדת את התודעה שלך ברגע הזה, בעכשיו. במקרים רבים, לא תעלה תשובה כי השאלה הזו יוצרת 'ספייס', היא מפנה מקום ואז ניתן לחוות הבזקים של הבנה שלא חסר דבר למעשה.
 
אז...מה ברגע הזה חסר?
 
מצד אחד, השאלה יוצרת 'בלאק אאוט'. לא בהכרח בגלל ששום דבר לא חסר, אלא שפשוט אתה נותר ללא מילים, ללא שום מחשבה. המחשבה היא המילה. אתה נותר ללא מחשבות. לא על מה שחסר וגם לא על מה שיש.
 
מצד שני, לאחר חוויית ה'ספייס', הנפש אומרת שמה שחסר ברגע הזה, זה העתיד. משהו לחכות לו, משהו לשאוף אליו, משהו מעורר תקווה. זה פשוט הרגל. אנחנו לא רגילים להיות ברגע הזה ולכן לא מרגישים בנוח בו כנראה.
 
אולי זו שאלה שצריך להפנות לגוף. אני מפנה את השאלה לגוף והוא מצידו מחליט לשתוק. דממה לכמה רגעים, חזקה יותר מהקודמת... ואז שוב היד כותבת: ועדיין, למרות ה'בלאק אאוט' נותרת השאלה: "אז מדוע אני לא מאושר ברגע הזה?" למרות שלא ניתן לומר שאני 'לא מאושר'. זה לא זה ולא זה.
 
אבל אם שום דבר לא חסר באמת, אז מדוע אני לא מאושר ברגע זה? אמנם אני גם לא 'לא מאושר', אבל קשה לי לומר שאני מאושר. אז למה אני לא מאושר עכשיו? אולי כי אני חושב שלהיות מאושר זה משהו אחר. כלומר עצם המחשבה על אושר, שיש חוויה כזו, וזה לא מה שאני חווה כרגע.
 
אבל אם לא הייתי "יודע" מה צריך להיות, אז לא היה לי מקור להשוואה, מקור ליצירת פער. וכנראה שהייתי פשוט מאושר. יתרה מכך, אולי השאלה הזו 'האם אני מאושר או לא', בכלל לא הייתה עולה, לא הייתה מעסיקה אותי.
 
מה זה להיות מאושר (על פי המחשבה, על פי ה'צריך'...)?
מלא אנרגיה, שמחה בלב, אהבה לכל, שלווה מוחלטת, בהירות, חופש, שחרור, ניקיון, צלילות. אבל החיים ארעיים. אי אפשר לשמר תחושה מסוימת לנצח, היא חולפת מתישהו.
 
הניסיון לשמר, לקבע תחושה מסוימת, לרדוף אחר תחושה מסוימת ולשמר אותה, הוא תמיד יסתיים באכזבה ותסכול. כי זה בלתי אפשרי. אני מכיר את זה, התנסיתי בזה מספיק. כל תחושה, גם תחושה של אושר, היא ארעית מטבעה. ארעית במהותה.
 
אז אולי זה מחזיר אותי לנקודה שבה לא ניתן להיות מאושרים כל הזמן, אבל אפשר להיות חופשיים מ"חוסר אושר". לזה אני יכול להתחבר. אני אכן מרגיש במידה רבה חופשי מ"חוסר אושר". וכנראה שהאושר האמיתי הוא לא תחושה. זה משהו מעבר לתחום התחושות. משהו עמוק יותר, רחב יותר. ואולי זה בכלל לא נקרא אושר. בסופו של דבר, זה הרי לא משנה. תמיד יהיה פער בין המילה לבין האמת.
 
משהו עמוק יותר ורחב יותר. משהו שאינו תלוי, שאין לו בסיס, שאין לו סיבה ותוצאה. אז למה משהו בי עדיין לא מסופק מכאן ועכשיו? בגלל ההרגל, בגלל השתוקקות וסלידה, בגלל הצורך בתחושת האושר, במקום באושר עצמו.
 
אנחנו מכורים לתחושות וחוויות ואנחנו מביאים את זה איתנו כמובן גם למסע הרוחני. מצפים להארה כאירוע, כחוויה, כרגע של היוולדות תחושה מסוימת של אושר, שמרגע שהופיעה, היא תישאר לנצח. זה כנראה לא ככה. אני מכיר את המלכודת הזו, כבר נפלתי בה מספר פעמים.
 
אולי זה פשוט הפתיחות והמוכנות לכל התחושות והחוויות באשר הן, כי זה לא משנה הרי. גם ככה הן חולפות, בין שנעימות ובין שלא. אז זה לא משנה. זה פשוט שינוי גישה. זה הכל. פתיחות, "כן" פנימי להכל. לכל התחושות, המצבים, המחשבות, הרגשות, החוויות, האירועים. כי זה לא משנה. ככה אין תלות. והאושר הוא לא מה שחשבנו שהוא.
 
מה ברגע הזה חסר?
 
כאן זה הסתיים. לא הייתה לי תשובה. גם שאלות לא נותרו לי. השעה הייתה 4:50. הכחול השחור של השמיים בחוץ הלך והתבהר וראיתי כמה ציפורים חולפות במהירות אחת אחר השנייה. נראה היה כאילו הן מאחרות לבוקר. הרוח נכנסה אל הסלון בנעימות. השקט היה כל כך עצום. עד כדי כך שלפתע גם שמחה נוספה לו ופתאום שניהם היו מאוד מוכרים זה לזו. הם נשארו יחד לכמה רגעים. הלכתי להתקלח ויום חדש התחיל.
 
בקרוב תתקיים סדנה מרתקת. אני עדיין לא יודע מה, מי, כמה ואיך. אני רק יודע שהלב רוצה, הוא מסמן לי.
 
המשך יבוא...
 
באהבה,
יואב זילכה


אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם.
רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!



+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
חזרה למעלה
  דף הבית  |  מנטור  |  מאמן אישי  |  אימון עסקי  |  קואצ'ינג  |  הצלחה  |  coaching  |  מנטורינג  |  התפתחות אישית  |  מדיטציה  | מנטור אישי  | מנטור עסקי  
© כל הזכויות שמורות ליואב זילכה - Mentor Me                                
  יעוץ זוגי  |  עוגות יום הולדת  |  מתנה  |  מאמנים אישיים  |  מורה למדיטציה  |  האזנה  |  מדיטציה  
 
לייבסיטי - בניית אתרים