זה יכול להיגמר בכל רגע!
 
 

 


 


 

 זה יכול להיגמר בכל רגע!

דף הבית >> בלוג - מאמרים >> התפתחות אישית | צמיחה רוחנית | מדיטציה >> זה יכול להיגמר בכל רגע!
 
יום שני, 1 בדצמבר 2014
 
התפתחות אישית | צמיחה רוחנית | מדיטציה

זה יכול להיגמר בכל רגע!
 
לאחר כמה ימים גשומים ואפורים, היה כיף לו לעור להרגיש את האור הרך והמחמם של השמש. חיכיתי לו כמה דקות, רגע מתענג על השילוב של השמיים הכחולים עם כל הירוק שמסביב, רגע אחוז שוב בידי כל הקונפליקטים והנושאים שמטרידים את נפשי. הוא הגיע והתחלנו להתהלך לכיוון האגם בעודנו שוקעים בשיחה. זה היה בצד 'הרמת-גני' של פארק הירקון. לא היינו שם לבדנו. מסביבנו היו ברווזים, תוכים ירוקים, תנים, מים בכל מיני צורות, חבורת ילדות קטנות שקיבלו משימת התמצאות מהמורה, כמה אנשים והרבה עצים.
 
כל אחד מאיתנו הגיע ממקום אחר לגמרי, אך נראה היה כי ששנינו נפגשנו באותו מקום. הוא גדל בבית דתי, היה בחור ישיבה שכמעט כל חייו למד תורה. אני גדלתי בבית די חילוני וחרטתי על דגלי שאין בהכרח קשר בין דת לרוח. יש בינינו לא מעט מן המשותף, אך יותר מהכל אני יכול לומר ששנינו אלופי החיפוש! נפשנו לא יודעת שובע. על עצמי אני יכול לומר שמאז ומתמיד נלחמתי על חופש וחיפשתי חופש. מסתבר שלא במקרה, המילה 'חיפוש' והמילה 'חופש' חולקות את אותו השורש.

שוחחנו ארוכות. זו הייתה שעת צהריים והרשתי לעצמי להיות שם עם הכאבים שלי. ללא מסיכות. הייתי כן ואמיתי איתו, שיתפתי אותו במה שעובר עליי. בביקורת העצמית, בקונפליקטים, בתחושה שאני כבר לא יודע כלום ואין לי הסברים, בהרגשה שהכל מתפרק אצלי, שהכל שטויות, שהכל מיותר. בהרגשה שאין לי שום דבר לתת יותר. אמרתי שאולי כדאי שאקח הפסקה ואולי אף אפרוש מכל זה. הרגשתי נורא עם העובדה שכמורה לקץ הסבל, אני סובל לא מעט בעצמי. סיפרתי לו על קשיי הפרנסה שיש לי ועל כך שאני מחפש עבודה. סיפרתי לו שכל העולם הזה של אימון, טיפול והתפתחות אישית-רוחנית, נראה לי פתאום כמו שטות אחת גדולה. כמו אשליה. הרגשתי כמו צייר מיוסר שכבר לא יודע אם הוא רוצה להמשיך לצייר, אבל ידיו ממשיכות בשלהן כאילו שאין להן קשר עם מוחו.
 
שוחחנו על נושאים שמטרידים את שנינו ואולי גם אותך. דיברנו על השתוקקויות, דיברנו על שלווה ואושר בלתי מותנים, דיברנו על חופש, דיברנו על הרצון הבלתי פוסק שלנו לשנות את המציאות, על מלחמת השינוי. משמאלנו הברווזים שיחקו, הציפורים שרו והשמש זהרה על האגם ששיקף בחזרה את צבעי הסירות. הרגשתי כמו רואה ולא רואה. רציתי לראות יותר את היופי שמסביבי, אך משהו שהרגיש חזק ממני השתלט עליי. המחשבות רצו לצאת החוצה. אז המשכנו לדבר, המשכתי לכאוב ואז החלטנו ללכת לאכול.
 
בעודנו הולכים מן הפארק, אני מתחיל להתחרט ולחשוב שאולי היה מוטב אם היינו שותקים שם על הספסל ופשוט נהנים מהנוף. קרה מה שקרה. אז המשכנו. ישבנו לאכול ולדבר ובסוף הארוחה הוא שאל: "כמה אנשים פה באמת אוכלים?". לא הספקתי לענות. הוא ענה בעצמו: "אף אחד. כולל אותנו. גם אנחנו עסוקים בלדבר ולדבר על כל מה שמטריד אותנו". הרגשתי בפנים כמה הוא צודק ועדיין משהו בי חשק בשינוי, חשק להימצא בחוויה נפשית אחרת ולא פה. רציתי לא להיות מוטרד.
 
יצאנו מהמסעדה והתקדמנו לכיוון הבית שלי. במעלה הרחוב, כמטר מאיתנו, הבחנתי בחתול שחור שהלך לעולמו. "אתה מבין?" אמרתי לו. "זה יכול להיגמר בכל רגע!". אנחנו מדברים ומדברים, עסוקים וטרודים, כל הזמן פותרים בעיות, מנסים לשנות, מחפשים חופש, תרים אחר השלווה הבלתי מותנית.
 
"מה הקשר?" הוא אמר. "זה קשור מאוד", עניתי. "אנחנו חיים תחת הנחת יסוד לא מודעת שיש לנו זמן בלתי מוגבל כאן. שהחיים הם בעיה שצריך לפתור ושיש לנו את כל הזמן שבעולם כדי לפתור אותה". אנחנו חושבים וחושבים על כל הבעיות שלנו, על מה יהיה עם זה ומה יהיה עם ההוא, על מה נעשה בנוגע לזה ומה נעשה בנוגע להוא. ואז בשנייה אחת, יכולה לבוא משאית או כל דבר אחר ולגמור את הסיפור!
 
אם היה שם 'מישהו' למעלה, הוא ודאי היה צוחק עלינו. היה צוחק בעודו אומר לחברו: "תראה את הטיפש המסכן הזה. כל חייו ניסה להגיע למקום אחר, כל חייו ניסה לשנות את חייו, כל חייו ניסה לפתור את חייו כאילו שהחיים הם בעיה. כל חייו היה עסוק בכל דבר אחר חוץ מלחיות. כנראה הוא חשב שיש עוד חיים איפשהו ושיום אחד כשהוא יפתור את כל בעיותיו, הוא יוכל להגיע אליהם ואז יוכל לנוח ולחוש שלווה וחופש. מתוך בורות הוא חשב שיש לו שליטה בלעדית ומלאה על השינוי וגם את כל הזמן שבעולם בשביל לשנות. הטיפש חשב שהוא זה שמשנה. ובהרף עין, בלי שום התראה מוקדמת, מגיע הרגע המצחיק, רגע המוות שמזכיר לו את מה שהוא לכאורה ידע, אך כל חייו התעלם ממנו: את העובדה שהכל ארעי".
 
אבל האדם לא קולט. לא קולט את זה. כמה שהחיים אומרים לו, רומזים לו, מראים לו, הוא עדיין בשלו. הוא לא קולט. אם היה קולט, היה מפסיק לרצות לשנות את מה שלא ניתן לשינוי ומבין שהכל גם ככה משתנה. אם היה קולט, לא היה מתנגד למצבי חייו המעיקים ובכך מנציח אותם. אם היה קולט, לא היה משתוקק למצבים אחרים. וזאת משום שהיה רואה היטב את חוסר התועלת שבכך. מדוע להשתוקק לדברים ולתלות את אושרי בהם, אם הכל ארעי וסופו של כל בלון להתפוצץ? מדוע להתנגד לדברים ולתלות את אושרי בסיומם, אם הכל ארעי והם גם ככה יחלפו?
 
אני לא יודע מה איתך, אבל לי אישית נמאס מזה. לך אולי יש עוד כוחות להמשיך להלחם בחיים, להמשיך לחפש את השינוי המיוחל, להמשיך לרדוף אחר אושר, אחר שפע, אחר הגשמה, אחר שלווה, אחר הארה. לי אין יותר כוחות. גיליתי שהמציאות חזקה יותר. גיליתי שבין אם אני מבין או לא, הדברים הם עדיין כפי שהם. גיליתי שבכל רגע נתון, המציאות בשום פנים ואופן לא יכולה להיות שונה מכפי שהיא. ברגע זה, זה כבר כפי שזה. אי אפשר לשנות את נקודת המוצא.
 
ברגעי הגסיסה שלי, שעלולים לבוא בכל רגע, לא הייתי רוצה להרגיש את אותה תחושת חרטה על כך שבמקום ליהנות מיופיים של הדברים האמיתיים בפארק, הייתי טרוד בכל מה שלא אמיתי ונמצא רק במסדרונות החשוכים של התודעה (שגם הם אינם אמיתיים). הייתי רוצה לראות באמת, לחיות באמת, אפילו את רגע המוות.
 
לא סיפרתי לו הכל באותו יום. לא סיפרתי לו שהמילה חופש מקועקעת על גופי בשפה הסינית ושכיום זה מצחיק אותי כל כך. לא סיפרתי לו את האמת לגבי ניסיון ההתאבדות הקטן שהיה לי בגיל 19 בצבא. אף אחד לא יודע את האמת. כולם חשבו שזה היה עוד טריק כדי להשתחרר מהתפקיד המשעמם והחסר כל תועלת שלי בקרייה. רק אני יודע את האמת. משהו בתוכי רצה באמת למות באותו רגע. ועד היום יש רגעים כאלה שאני מעדיף לא להיות. החיים הם גם כאב. פיזי או נפשי. אז מה?? אז מה אם יש כאב? זה לא אומר שמשהו מקולקל, שמשהו לא בסדר. זה חלק מטבעם של גופנו ונפשנו, זה חלק מטבעם של החיים. אז מה יקרה אם נחיה גם את הכאבים? האם זה לא קורה ממילא? להתנגד לכאב זה עוד יותר מכאיב.
    
אני מתנצל אם לא נתתי לך כאן שיטה מעשית שמאפשרת לך להרוויח יותר כסף או למצוא זוגיות או לגלות את הייעוד המסתורי של חייך או להיות יותר מאושר או 'למשוך' מרצדס אל מגרש החניה בבניין שלך. אני מתנצל אם לא הצגתי בפניך דרך סודית בת מספר שלבים שתעזור לך לשנות את חייך מקצה לקצה או להגיע להארה. אין לי שום דבר לתת לך הפעם. שום כלי, שום טיפ, שום ידע. אינני מתכוון להוסיף לך עוד אשליה לארגז האשליות שגם ככה יש לך. חיה את חייך. הכל חולף, הכל משתנה. זה יכול להיגמר בכל רגע.
 
באהבה,
יואב זילכה
 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
חזרה למעלה
  דף הבית  |  מנטור  |  מאמן אישי  |  אימון עסקי  |  קואצ'ינג  |  הצלחה  |  coaching  |  מנטורינג  |  התפתחות אישית  |  מדיטציה  | מנטור אישי  | מנטור עסקי  
© כל הזכויות שמורות ליואב זילכה - Mentor Me                                
  יעוץ זוגי  |  עוגות יום הולדת  |  מתנה  |  מאמנים אישיים  |  מורה למדיטציה  |  האזנה  |  מדיטציה  
 
לייבסיטי - בניית אתרים