איך אפשר להשתמש בפעולות יומיומיות פשוטות על מנת לתרגל מדיטציה?
 
 

 


 


 

 איך אפשר להשתמש בפעולות יומיומיות פשוטות על מנת לתרגל מדיטציה?

דף הבית >> בלוג - מאמרים >> התפתחות אישית | צמיחה רוחנית | מדיטציה >> איך אפשר להשתמש בפעולות יומיומיות פשוטות על מנת לתרגל מדיטציה?
 
‏‏יום שני , 22 ביולי 2013
 

התפתחות אישית

איך אפשר להשתמש בפעולות יומיומיות פשוטות על מנת לתרגל מדיטציה?


כשהתחלתי את דרכי בעולם הרוחני, מדיטציה הייתה משהו ששמור רק לחדר הסגור עם המזרון וכרית הישיבה. בכל פעם שהייתי נכנס אל החדר או יוצא ממנו, הייתי מרגיש שאני עובר בין שני עולמות שונים. עולם אחד היה מלא ברעש, בבלגן, בבעיות, בדאגות, בחלומות, בסידורים, במטרות ובמשימות. זה היה העולם שמחוץ לחדר המדיטציה. העולם השני היה דומם, רגוע, חסר דאגות, מלא בשלווה, מלא בשקט. לעתים השקט הזה היה כל כך חזק כך שיכולתי לחוש אותו כשקט פיזי. היו גם כמה פעמים שבהן הרגשתי שאני נעלם וכל מה שנשאר זה רק השקט הזה. לעתים גם היה בוקע מתוכי פרץ של שמחה בלתי מוסברת. זה היה העולם שבתוך חדר המדיטציה.

לאט לאט, גם באופן טבעי וגם באופן יזום, המדיטציה כבר לא הייתה רק בחדר. היא קיבלה כוח ומינוף והתחילה לבוא איתי לכל מיני מקומות. היא הופיעה בהליכה, בשכיבה, באכילה, בשתייה, במקלחת, בשטיפת הכלים, בשיחה עם אנשים, בעבודה ואפילו במפגשים משפחתיים. ובכל פעם שהמדיטציה באה לבקר במקומות האלה, היא הביאה איתה שתי מתנות עיקריות: אור ושקט.

האור כבר לא היה שמור רק לחדר הסגור. הוא כבר לא היה רק נר בחדר החשוך. הוא הפך לפנס גדול יותר שהאיר עוד ועוד חדרים חשוכים בחיי. אור המודעות של המדיטציה התחיל לזרוח בכל מיני מקומות ובכל מיני מצבים. זה הרגיש כאילו שהוא קיבל חיים משל עצמו. השילוב הזה שבין האור והשקט יוצר איזושהי ערנות מוגברת אך שלווה. במילה אחת: נוכחות.

מהר מאוד הבנתי שזה כמובן חלק בלתי נפרד מהתכלית. מטרתו של תרגול המדיטציה היא באיזשהו שלב לצאת החוצה מהחדר ולהשתלב בכל חלקי חיינו כמצב תודעה חדש. המדיטציה היא אינה עוד פעולה או משימה יומיומית שעלי לבצע כמו לצחצח שיניים או להתקלח. המדיטציה אינה עשייה, אלא הנוכחות או ההוויה שממנה נובעת העשייה. זוהי תשומת הלב שבתוכה וממנה הפעולות מתבצעות.

לפיכך, בנוסף לתרגול "המסורתי" של המדיטציה, ניתן להשתמש בכל פעולה לשם פיתוח נוכחות ותשומת לב. במילים אחרות: כל פעולה יכולה להתבצע במצב מדיטטיבי, תוך כדי ערנות ושקט פנימי.

הנה דוגמא אחת פשוטה וקלה יחסית ליישום. אני קורא לזה: "כוס מים ב-20 לגימות". המומחים הרי ממליצים לנו לשתות בין 8-10 כוסות מים ביום. ברוח המאמר הזה, זה אומר שכבר יש לנו בין 8 ל-10 הזדמנויות לתרגול מדיטציה "לא מסורתית" או "מחוץ לחדר".

איך לתרגל את "כוס מים ב-20 לגימות"?

מוזגים מים אל תוך כוס בגודל סטנדרטי (לא כוס גדולה מדי). עדיף לבצע את התרגיל בעמידה. הכל צריך להתנהל באיטיות ובהקפדה על תשומת לב מרבית לכל מה שמתרחש, בפנים ובחוץ. עצם העובדה שאנחנו נדרשים לשתות את המים בלא פחות מ-20 לגימות, זה מאט את הקצב הרגיל בו אנחנו שותים ומקל עלינו לפתח תשומת לב.

אנחנו מחזיקים בכוס, חשים את המגע של הכוס עם היד, מודעים לאחיזת הכוס ביד, מרגישים את הקרירות. מקרבים לאט לאט את הכוס אל הפה ולוגמים לגימה אחת קטנה. אנחנו חשים את המים זורמים דרך הפה אל הגרון ומשם אל תוך הגוף, מקררים מעט את כל המקומות שבהם הם עוברים. עלינו להיות מודעים למה שאנחנו עושים באותו רגע. כשאנחנו עומדים ושותים, עלינו להיות מודעים לכך שאנחנו עומדים ושותים. כשהיד אוחזת בכוס ונעה לעבר הפה, עלינו להיות ערים לכך בו ברגע.

עלינו להיות קשובים גם לצלילים הנשמעים בעת הלגימה: לצליל הבליעה, לצלילים השונים בבטן ובשאר חלקי הגוף וכן גם לשקט שעוטף את החוויה כולה. יש להפנות קשב רב אל כל חמשת החושים שלנו. לראות, להקשיב, לחוש, להריח ולטעום. וכמובן גם לנשום או ליתר דיוק: להפנות תשומת לב לתהליך הנשימה שמלווה אותנו. בין לגימה ללגימה יש לקחת 2 נשימות מודעות. כל אחת מהן כמובן מורכבת משאיפה מודעת ומנשיפה מודעת.

כבר בהתחלה מרביתנו יוכלו להבחין בדחף למהר, ברצון של המוח לגמור עם זה כבר ולעבור למשהו יותר מעניין, יותר מסעיר. כשהדחף הזה עולה, אנחנו רוצים לזהות אותו, להבחין בו ולהתבונן בו. אל לנו להתרגש יותר מדי, זה הכי טבעי שבעולם שהדחף הזה יופיע וזה חלק בלתי נפרד מהתרגול.

הזיהוי של הדחף לשתות מהר יותר וההתבוננות שלנו בו, יוצרת מרחב שקט מסביב לדחף. והמרחב השקט הזה מאפשר לנו במקביל את החופש לבחור לחזור ולהתמקד בתרגול. אנחנו לוקחים לגימה איטית נוספת, בדיוק בעזרת אותם קווים מנחים. מומלץ מאוד גם להפנות סקרנות וקשב לעובדת יכולתנו לשתות. כלומר, לשאול את עצמנו מעת לעת: "איך אני יודע לשתות?" או "איך הפעולה הזו מתבצעת באופן כל כך טבעי?". את השאלות יש לכוון לרגע הזה ולא אל העבר.

אפשר גם לשאול: "מיהו השותה?". שאלה מצוינת שמעוררת מודעות לנוכחות שלכם בזמן השתייה, לנוכחות שהיא אתם. מדי פעם אפשר לעצום עיניים ולנסות להתחקות אחר מסלולם של המים לאורך הגוף. לא להתחקות בעזרת הדמיון, אלא בעזרת תשומת הלב למה שקורה בתוך הגוף ברגע הזה.

וכך עוד לגימה ועוד לגימה, עד שאנחנו מסיימים את כוס המים ב-20 לגימות איטיות ומודעות. מן הסתם שתיית מים באופן כזה תיקח לכם יותר זמן מהרגיל, אך אינכם חייבים לבצע את התרגול הזה בכל פעם שבה אתם שותים כוס מים. גם פעם אחת או פעמיים ביום זה בסדר. פעם אחת או פעמיים ביום זה מספיק בשביל להכניס קצת מרחב אל תוך חייכם. בשביל ליצור מרווחים שקטים של תשומת לב ומודעות בתוך תנועת החשיבה האובססיבית והרציפה.

שתיית כוס מים באופן כזה היא עוד דרך פשוטה ועוצמתית להוציא את המדיטציה מהחדר ולהאיר בעזרתה עוד ועוד חלקים מיומכם ומחייכם. כך אנחנו יוצרים אינטגרציה של התרגול הרוחני בתוך כל רובדי החיים.

באהבה
יואב זילכה
 

אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם.
רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!



+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
חזרה למעלה
  דף הבית  |  מנטור  |  מאמן אישי  |  אימון עסקי  |  קואצ'ינג  |  הצלחה  |  coaching  |  מנטורינג  |  התפתחות אישית  |  מדיטציה  | מנטור אישי  | מנטור עסקי  
© כל הזכויות שמורות ליואב זילכה - Mentor Me                                
  יעוץ זוגי  |  עוגות יום הולדת  |  מתנה  |  מאמנים אישיים  |  מורה למדיטציה  |  האזנה  |  מדיטציה  
 
לייבסיטי - בניית אתרים