לפעמים הגישה שלך להצלחה היא זו שמכשילה אותך (Case Study)
 
 

 


 


 

 לפעמים הגישה שלך להצלחה היא זו שמכשילה אותך (Case Study)

דף הבית >> בלוג - מאמרים >> הצלחה בחיים ובעסקים >> לפעמים הגישה שלך להצלחה היא זו שמכשילה אותך (Case Study)
 
‏‏יום שני , 25 בנובמבר 2013
 

הצלחה

לפעמים הגישה שלך להצלחה היא זו שמכשילה אותך (Case Study)


הנה לכם חידה קטנה...איזו גישה לדעתכם בריאה יותר ותורמת יותר להצלחה: הגישה של "אני באתי כדי לנצח" או "אני באתי כדי לחוות וליהנות"? הרוב הגדול של האנשים יסכימו שהגישה הראשונה היא זו שתורמת יותר להצלחה ולמעשה מגבירה את הסיכויים להצליח. אז תרשו לי להפתיע אתכם ולהראות לכם שזה לא תמיד נכון, במיוחד במקרים שבהם אנחנו באים עם "over ביטחון". הפעם אני הולך להשתמש במקרה אמיתי שאירע בתוכנית אקס פקטור לפני כמה שבועות.

בפרק הרביעי של התוכנית, בעוד שהמתמודדים עולים בזה אחר זה כדי להפגין את כישרונם בשירה ובהופעה על במה, עלו שתי צעירות בנות 17 אחת אחר השנייה. מתוך הראיונות המקדימים ניתן היה בבירור לראות שמדובר בהפכים גמורים. הראשונה הייתה מאוד מוחצנת והקרינה ביטחון עצמי מופרז. היא חזרה לפחות פעמיים על המשפט: "אני לא רואה אף אחד ממטר" והייתה בטוחה לחלוטין (או לפחות כך זה היה נדמה לה) שהיא הולכת לעבור בהצלחה את האודישן.

כשהיא נפרדה ממשפחתה על מנת לעלות לבמה, אמא שלה צעקה לה: "שואו מאמי שואו, תני שואו!". בשיחה המקדימה עם השופטים, כאשר היא הציגה את עצמה, היא הבהירה שהיא "באה לכאן כדי לנצח" ואמרה שהיא רואה את עצמה בעתיד מצליחה בענק. הביטחון המופרז שלה כמובן לא קנה את השופטים. רמי פורטיס שהרגיש שמשהו כאן לא אמיתי ומוגזם, שאל אותה: "מאיפה הביטחון הגבוה הזה?". מאחר ותשובתה לא הייתה ברורה ולא חכמה במיוחד, אני אחסוך מכם אותה.

אז איך לדעתכם היה האודישן שלה? אני מניח שאתם כבר מבינים לאן זה הולך. האודישן היה גרוע. כולם הרגישו שמדובר בשקר גדול, הייתה חסרה שם אמת. היא פשוט "שמה על עצמה מסיכה" והפריזה בכל מיני מניירות מיותרות. מהשופטים היא קיבלה ארבע תשובות שליליות ולמי שלא מכיר את התוכנית, יש ארבעה שופטים ככה שהאודישן היה כישלון ברור. רמי פורטיס אמר לה בסוף האודישן שלפעמים ביטחון עצמי הוא מכשול. שירי מימון אמרה: "אני לא יודעת אם את מודעת או לא מודעת...אבל זמרת גדולה את לא". גם רמי וגם שירי עלו על שתי סיבות עיקריות לכישלון שארחיב עליהן בהמשך.

כמובן שהיא גם לא ידעה איך לקבל את ההפסד, את הכישלון באודישן. היא בכתה, היא התנגדה, היא התנשאה, היא לעגה לשופטים. והתפוח כמובן לא רחוק מהעץ... אמא שלה, שכזכור לפני שעלתה לבמה צעקה: "תני שואו מאמי, שואו!", עכשיו אמרה: "רק מי שלא יודע לשיר עובר כאן". הדרך של האמא לעזור לילדה להתמודד עם הכישלון הייתה ללעוג ולהמעיט בערכם של האחרים. תגובה מאוד דומה לאופן שבו הנערה עצמה הגיבה לתשובתם של השופטים.

הנערה השנייה הייתה כאמור שונה לגמרי. תמימה, צנועה, מקסימה, נוגעת ללב ובעיקר אמיתית! היא הייתה אחת שמרבית האנשים אם לא כולם יכלו להזדהות איתה. היא הפגינה אנושיות ופגיעות. אך אל לכם לטעות בפגיעות שלה, שכן הפגיעות הזו תתברר לכם בהמשך כעוצמה גדולה. היא הודתה בפירוש שהיא לא מרגישה בטוחה בעצמה, בטח שלא ליד הראשונה שכביכול הקרינה ביטחון גבוה. "הנוכחות החזקה" של המתמודדת הראשונה אפילו קצת הלחיצה אותה וגם בזה היא הודתה.

בשיחה המקדימה עם השופטים היא הציגה את עצמה וחשוב מכך, היא הציגה את הגישה שלה בצורה אמיצה וגלויה. היא אמרה: "אני לא באתי לכאן כדי לנצח, באתי בשביל החוויה, באתי ליהנות". אני אומר 'אמיצה' כי נדרש אומץ גדול בשביל לומר מילים כאלו, שנחשבות לפחות נפוצות ופחות פופולאריות, אפילו בקרב אנשים שחושבים שהם יודעים הרבה על הצלחה. ולראיה, גם שירי מימון המקסימה הופתעה ואף התעצבנה בעקבות מה שאמרה הנערה החמודה. שירי אמרה: "איך אפשר לבוא בשביל ליהנות??? אני אוהבת אנשים שבאים לנצח".

האודישן שלה התחיל...שום דבר באודישן הזה לא היה "by the book". שפת הגוף שלה הייתה הפוכה לחלוטין משפת הגוף שאתם יכולים לזהות אצל אדם מצליח שמופיע על במה. היה ברור שהיא לא מנוסה והיא גם הודתה בזה לפני האודישן. היה ברור שהיא מתרגשת, היה ברור שהיא מפחדת. על פניו, הנתונים הראשוניים לא היו נראים טוב בכלל, לפחות לא לרוב האנשים. ואז היא התחילה לשיר והקול שלה היה רך ומלטף. היא נגעה בכולם עם האמת שלה, האודישן רק הלך והשתפר. זה היה נראה כאילו היא באה תמימה וסקרנית ולאורך השיר גילתה את עצמה ויחד איתה כולם גילו אותה.

היה לה קל יחסית לגלות את עצמה, כי לא הייתה צריכה לעבור דרך כל כך הרבה שכבות של תחפושת. למעשה, היא כמעט ולא נדרשה לחצות שום שכבה, כי הייתה היא, פשוטה ואמיתית מהרגע הראשון. תוך כדי השיר שירי מימון אמרה לעברי לידר: "זה כאילו משהו אחר יוצא ממנה, כאילו זה לא היא". והנערה? היא שרה, היא באה ליהנות והיא אכן נהנתה. ומה קרה כשהיא נהנתה? כולם נהנו, הקהל עמד על הרגליים והריע, השופטים הסמיקו, הייתה אווירה טהורה באולם, הייתה השראה, היה קסם. ומה קרה כשכולם נהנו? מה הייתה תופעת הלוואי הסופית? היא "ניצחה" למרות שהיא לא באה כדי לנצח.

כל השופטים אהבו אותה והתרגשו ממנה. עברי לידר אמר משהו כמו: "בתוך בליל הנערות שבאות לכאן עם מסיכות ושרות שירים באנגלית גרועה, את היית משב רוח מרענן, יש לך גוון מאוד מיוחד". משה פרץ אמר: "יש לה את האקס פקטור". כל השופטים נתנו לה "כן" והעבירו אותה. האודישן היה הצלחה ענקית.

אז מה קרה שם שיצר את האווירה הכל כך מיוחדת?

מעבר לכישרון המדהים שלה ולאישיות הכובשת, כפי שאני רואה את זה, חלק מהקסם שכל הנוכחים (כולל הצופים) בבית הרגישו, טמון בעובדה שהיא העבירה את כולנו סוג של טרנספורמציה. היא לימדה אותנו כמה שיעורים ולקחים חשובים על הצלחה. היא עזרה לנו להשתחרר מהגישה הישנה ולעבור לגישה החדשה, להרפות מהמיתוסים ולהכיר משהו אמיתי וחי יותר. והיא לא הייתה צריכה לדבר, להרצות או להסביר לנו את העקרונות שנלמדו כאן. היא לימדה אותנו בעזרת המהות שלה, בעזרת מה שהיא, היא הייתה מודל לחיקוי. אנחנו למדנו את השיעורים דרך החוויה, דרך מה שקרה איתה לעומת הנערה הקודמת.

אז מה למדנו מזה? הרבה דברים! הניתוח המלא של המקרה הזה במאמר הבא

בינתיים תרגישו חופשי לשתף בתובנות ובשיעורים שאתם לקחתם מהדוגמא הזו.

באהבה והערכה,
יואב זילכה

נ.ב.
מי שרוצה לצפות בקטע שעליו דיברתי מוזמן להיכנס לכאן, הקטע מתחיל בדקה 04:36.

אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם.

רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!




+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
חזרה למעלה
  דף הבית  |  מנטור  |  מאמן אישי  |  אימון עסקי  |  קואצ'ינג  |  הצלחה  |  coaching  |  מנטורינג  |  התפתחות אישית  |  מדיטציה  | מנטור אישי  | מנטור עסקי  
© כל הזכויות שמורות ליואב זילכה - Mentor Me                                
  יעוץ זוגי  |  עוגות יום הולדת  |  מתנה  |  מאמנים אישיים  |  מורה למדיטציה  |  האזנה  |  מדיטציה  
 
לייבסיטי - בניית אתרים